האם חילוץ של תינוק מרכב נעול נחשב לתאונת דרכים?

מעשים טובים לחוד ופיצויים בגינם לחוד – כך עולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב אשר דחה את ערעורו של אדם להכיר באירוע בו חילץ תינוק מרכב נעול ונפגע בידו, כתאונת דרכים.

הגם שבית המשפט שיבח את הנפגע על אומץ ליבו ועל מעשיו אשר הצילו ככל הנראה את התינוק ממוות, עדיין קבע בית המשפט, כי אין מבצע החילוץ מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק ולפיכך, לא זכאי הנפגע לפיצוי בגינה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

הנפגע נפצע במהלך חילוץ התינוק מהרכב

באחד הימים נתקל הנפגע באם הזועקת לעזרה מחוץ לרכב בו, כך התברר, היה נעול בנה התינוק הנפגע נחלץ מיד לעזרת האם ולאחר ששבר את שמשת הזכוכית של הרכב, הצליח להיכנס ולחלץ את התינוק.

תוך כדי פעולת החילוץ נפגע הוא בכתפו, כאשר בגין פציעה זו הגיש תביעה הן לביטוח הלאומי (שנדחתה) והן תביעה לפי חוק הפיצויים כנגד חברת "קרנית" (מאחר ולא הצליח לאתר את האם לקבלת פרטי פוליסת ביטוח החובה בה בוטח הרכב).

בית משפט השלום דחה את תביעתו לפיצוי של הנפגע

תביעת הנפגע באמצעות עורך דין תאונות דרכים נדחתה בבית משפט השלום ונקבע כי אירוע החילוץ לא מהווה תאונת דרכים והתובע אינו זכאי לפיצוי ובין היתר, משום :

1. פעולת החילוץ לא הייתה בגדרי "השימוש ברכב" שכן: הרכב לא היה ליד משרדו של הנפגע, הרכב היה כבוי בזמן הפריצה אליו, הנסיעה הסתיימה עשר דקות טרם הפריצה, הרכב כבר היה חם מאוד וכן, האם הייתה מחוץ לרכב.
2. כניסת הנפגע לרכב למטרת חילוץ אינה מהווה מטרת תחבורה ולא נשקף לו או לתינוק סיכון תעבורתי.
3. הנסיעה הסתיימה עם יציאתה של האם מן הרכב.

הנפגע ערער וטען כי זכאי לפיצוי

הנפגע טען כי אירוע החילוץ בו נפצע כן מהווה תאונת דרכים והסתמך על נימוקים שונים וביניהם: פציעתו הינה פעילות נלווית לשימוש ברכב; העובדה שהתינוק ננעל ברכב הינה סיכון תעבורתי ברור; נסיעת התינוק טרם הסתיימה שכן עדיין היה ברכב ועוד.

עוד טען הנפגע, כי מן הראוי להכיר בחילוץ כתאונת דרכים אף משיקולים ציבוריים של לעודד אנשים לעזור לאחרים  ואף תוך סיכון עצמם כאשר ברור שאי פיצויו למשל, יכול להרתיע אחרים מלנהוג באותו אומץ לב עבור האחר כפי שנהג הוא.

דחיית הערעור – הנפגע היה יכול לפנות לביטוח הלאומי

בית המשפט דחה את ערעורו של הנפגע, לא לפני שציין כי עושה כן בלב כבד. בית המשפט הדגיש כי כל התנהלותו של הנפגע מעידה בבירור כי לא נכנס לרכב למטרה תחבורתית אלא למטרת חילוץ והצלת התינוק ולפיכך, אין לראות בכך כתאונת דרכים.

בית המשפט דן בכל טענות הנפגע באריכות והראה כיצד כל אחת מהן אינה יכולה לעמוד ואינה מקימה לנפגע זכאות לפיצוי לפי חוק הפיצויים.

נכון הדבר כי יש לפצות ולעודד את אלה אשר נוהגים כמו הנפגע למען הזולת באומץ לב, אך לאו דווקא בחסות חוק הפיצויים (!). למקרים כאלה קיים הביטוח הלאומי אשר מפצה מי שנפגע תוך כדי הושטת עזרה (תגמולים למתנדבים) ולמרבה הצער, שם אף נמצא שהנפגע אינו זכאי לפיצוי.

ברור שבתי המשפט היו מעדיפים לפצות כל אדם באשר הוא כאשר אותו אדם סיכן חייו עבור האחר ללא היסוס ובסופו של יום זו תופעה רצויה ביותר אך לא ניתן לעשות כן ובכל מחיר ואם לא מצליח בית המשפט לראות באותה פעולה כתאונת דרכים.

לקריאת פסק הדין המלא ראו:  2592-10-19.