גירושין ביהדות

הנישואין תמיד קיבלו משמעות יתרה בימי קדם, כפי שגם כיום הם מהווים את אחד מאבני הדרך החשובים במציאות החיים היומיומית, הן אצל חילונים והן אצל דתיים.

יוער גם שקדושת הנישואין היא אינה נחלתה של הדת היהודית בלבד, אלא היא משמעותית אצל כל הדתות, כאשר לכל דת טקס ייחודי משלה, הן לנישואין והן לגירושין. ובדומה לנישואין, גם לשלב הגירושין משמעות יתרה בדת היהודית, ולא בכדי הדין האישי דתי קובע כללים קפדניים לצורה ואופן הגירושין, ואף קובע כללים טקסיים שיש שיאמרו שהם גם ארכאיים במידה מסוימת.

על השאלה האם להתגרש השבתם בחיוב – עכשיו לשאלה כיצד מתקיים הליך הגירושין בדת היהודית?

מהם גירושין ביהדות?

גירושין הן ביטוי לסיטואציה שבה הבעל "מגרש" את אשתו מביתם המשותף. על פי הדין האישי, האישה הופכת להיות "רכושו של הבעל" כאשר ברצותו, יכול הבעל לגרשה בהתקיימן של עילת מעילות הגירושין הקיימות ביהדות. כאשר דוגמאות לעילות גירושין הן: (1) בגידה (2) מחלה קשה או מום (3) חוסר התאמה ועוד.

אגב, יובהר שגירושין יכולים להתקבל בהתאם לבקשת האישה, ולא רק לבקשת הגבר. אך גם אז, על האישה להוכיח עילת גירושין על פי הדין האישי- דתי.

משמוגשת תביעת גירושין, ולאחר שהיא מתקבלת, הבעל בעצם "מגרש את האישה". כאשר בפן הטקסי הבעל בעצם מעניק לאישה את "גטה" ובכך הוא "ומשחררה לחופשי לדרכה".

כיצד מתקיים טקס הגירושין ביהדות?

לאחר שמוגשת תביעת גירושין, ישנם כמה שלבים שלאורם בוחן בית הדין הרבני המורכב משלושה דיינים (רבנים) את עילת הגירושין, ואת אופן ביצוע הגירושין:

השלב הראשון – בירור אישי וסידור גט

השלב הראשון של הליך הגירושין הוא בירור אותו יערכו הדיינים בבית הדין עם הבעל והאישה, לא אחת יתקיים הבירור הזה גם בנפרד. תכליתו של הבירור הוא להבין את עילת הגירושין, את הסיבות לגירושין, ואת הרצון של הצדדים להתגרש.

ככל שהדיינים יתרשמו שלא קיים רצון אמתי להתגרש, הם עשויים להציע לצדדים "שלום בית" במטרה לפשר ביניהם ולשמור על תא הנישואין.

בנוסף, בשלב הבירור נערכת בדיקה המכונה "בדיקת השמות" כלומר, בני הזוג נחקרים ע"י הרבנים בדבר שמותיהם המוכרים, וכינויים, וכן את שמות הוריהם, זאת כדי לבחון את כשרות בני הזוג להתגרש על פי הדין הדתי אישי. בין היתר, בשלב הזה גם ייחקרו העדים של בני הזוג, כגון: הורים וחברים, אשר יעידו על כך שבני הזוג אכן נשואים, ושמותיהם הם אכן שמותיהם.

השלב השני של גירושין ביהדות – כתיבת גט

לאחר שבני הזוג סיימו את השלב הראשון במסגרת טקס הגירושין, ולאחר שהדיינים בבית הדין מתרשמים מכנות רצון בני הזוג להתגרש, מתחיל שלב כתיבת הגט.

כתיבת הגט כאמור היא שלב חשוב על פי הדין האישי, ויש להקפיד על רישום מדויק ונכון של פרטי בני הזוג. רישום הגט, אמור להיעשות לכאורה ע"י הבעל, לכן עליו גם להצהיר שהכלים (כלומר, העט והדף) שעליהם נכתב "הגט" הם כלים המצויים בבעלותו.

הגט נכתב גם בגוף ראשון, שכן הוא נכתב כאמור מפיו של הבעל- "המגרש".

בכל שלב כתיבת הגט, על הבעל לשהות בקרבתו של הסופר הכותב את הגט, ובד בבד, האישה אמורה להמתין מחוץ לחדר בו נכתב הגט.

לאחר מכן, משנכתב הגט, יזמנו הדיינים את בני הזוג, ויקריאו אותו בפניהם, על הגט יחתמו בני הזוג והעדים. בית הדין יחקור גם בשלב הזה את הצדדים באשר לשאלה האם הבחינו ברישום הגט, והאם הפרטים הרשומים בו הם הנכונים.

השלב השלישי – טקס הגירושין על פי היהדות

לאחר שהוסרו הספקות בעניין רישום הגט, ובדבר כשרותם של בני הזוג להתגרש על פי הדין הדתי, ולאחר שהותרו הספקות לעניין העדים למתן הגט, מתחיל "טקס הגירושין" הרשמי.

בשלב זה האישה נכנסת לאולם, ומסירה את טבעת הנישואין, כאשר הדיינים בשלב הזה מסבירים לאישה כי מרגע זה היא מותרת לכל אדם.

העדים בשלב הזה, עדיין מצויים באולם, והם משמשים גם כעדים למתן הגט.

הטקס עצמו נערך באופן הבא:

האישה מושיטה את ידיה קדימה, מקבלת את "הגט" לידיה מבעלה, הבעל עוזב את הגט ומניח אותו על ידיה. בשלב הזה האישה הולכת מספר צעדים, בתור אקט סמלי של "עזיבת הבעל", והחזקת הגט בידיה מעידה על עצמאותה מרגע קבלתו, שכן האישה מעתה מותרת לכל אחד, ולא לבעלה.

השלב הרביעי והאחרון – מעשה בית דין

לאחר סיום הטקס מסבירים הדיינים לאישה על זכויותיה וחובותיה מעתה, וכן, ממציאים לה ולבעל מסמך הנקרא "מעשה בית דין", שהוא בעצם אסמכתא לכך שבני הזוג התגרשו.
לאחר מכן, איש איש לדרכו הולך, כאשר כל אחד מבני הזוג מתחיל בפרק חדש בחייו.